"..ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב..ויהי כאשר נלחמו בני עמון עם ישראל וילכו זקני גלעד לקחת את יפתח מארץ טוב. ויאמרו ליפתח לכה והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון. ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם.. ויאמר מלך בני עמן אל מלאכי יפתח כי לקח ישראל את ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד היבוק ועד הירדן ועתה השיבה אתהן בשלום..ויאמר לו כה אמר יפתח לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון.. ויתן ה' אלוהי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל ויכום ויירש ישראל את כל ארץ האמורי יושב הארץ ההיא ויירשו את כל גבול האמורי מארנון ועד היבוק ומן המדבר ועד הירדן. ועתה ה' אלוהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו. הלא את אשר יורישך כמוש אלוהיך אותו תירש ואת כל אשר הוריש ה' אלוהינו מפנינו אותו נירש.. ויעבר יפתח אל בני עמון להלחם בם ויתנם ה' בידו...ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל..". (שופטים יא')
יפתח הגלעדי מי שהוחרם בידי אחיו משום שזר היה בעיניהם ישב הרחק ממרכז העניינים של מקבלי ההחלטות באותם הימים טרם הקמתה של ממלכת ישראל בידי שאול ודוד. כשלא יכלו שבטי ישראל לעמוד בהתקפותיהם של בני עמון קראו הם ליפתח כי יבוא ועמוד בראשם ויצילם מאויביהם. יפתח שקורא למלך בני עמון להפסיק התקפותיו נענה בהאשמות על כך כי גזלו בני ישראל את ארצם של בני עמון. יפתח שמלא באמונת ה' ובצדקת דרכם של בני ישראל שקיבלו את ארצם המובטחת משיב למלך בני עמון בנחרצות ללא כל התרפסות והתנצלות. מסביר הוא את העובדות כי בני ישראל שרצו לעבור בארצם נענו בשלילה ואף הותקפו ומשנתן ה' את אויביהם בידם הביסו אותם וירשו את ארץ ישראל . יפתח מצהיר כי ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל מידי ה' ולכן תשאר היא גם בידם.
נחרצותו של יפתח ועמידתו על כך כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל "ואת כל אשר הוריש ה' אלוהינו מפנינו אותו נירש" מביאה עליו את רוח ה' והוא סוחף אחריו את בני ישראל למלחמת חורמה בבני עמון המובסים. את אותה נחרצות ואמונה ניתן היה לראות גם בדור שהקים את מדינת ישראל, אז קראו לזה בשם הציונות , הציונות שמחביאה בתוכה אמונה כי זכותנו על ארצנו אשר ניתנה לנו בעבר בידי ה' אלוהינו שלנו היא ואנו נאבק עליה כנגד כל מי שיקום להבריחנו ולהשמידנו. כך הוביל דוד בן גוריון את עמו שחלקו רק הגיע ממחנות ההשמדה של אירופה לנצחון מדהים כנגד ערביי ישראל וצבאות ירדן, מצרים, סוריה, עירק ולבנון. אותה נחרצות ואמונה בצדקת דרכנו נראתה משך שנים רבות ובשנת 1967 על אף שלא תכננו מנהיגנו את אשר יקרה הובילנו ה' אלוהינו לנצחון מפתיע על 3 מדינות אויב חזקות אשר איימו להשמידנו ועם ישראל השיב לעצמו את אדמות השבטים בעבר הירדן המערבי שם שכנה לה ממלכת ישראל ויהודה ובראשם הר המוריה עליו שכן בית המקדש. עם הזמן החלו ספקות בהנהגה לגבי צדקתנו ולגבי האדמה שהושבה לידנו, העבר נשכח ופחד אומות עולם נפל עליהם, אותם ספקות הביאו לכך שיהודה , שומרון והגולן שהושבו לידנו נתפסו כאזור כיבוש ולא כחלק בלתי נפרד מארצנו. ההתנצלויות וההתרפסות וחוסר הנחרצות הביאה אותנו לימים בהם מתקפלים אנו דונם אחר דונם מאדמתנו וריבונותינו אובדת לנו. בעת ששכנינו רוקמים תוכניות איך להביסנו וקוראים בקריאות מלך בני עמון ב"בשלום תשיבו לנו את אשר גזלתם" אין מי שישיב להם בקול ברור כי כל אשר הורישנו אלוהינו שלנו הוא וכי אדמת יהודה ושומרון והגולן שלנו היתה עוד מימי יפתח הגלעדי, דוד המלך שם מלכו מלכי ישראל רבות עוד לפני שהאיסלם חשב לקום ולהשתלט על מרחבי העולם. מנהיגנו בהתרפסותם מביאים עלינו את הימים העכורים אשר מביאים את אויבינו אל סף דלתנו.
עוד יבואו הם הימים שיעלו ישראל למנהיג שיקום לו מבין גבעות השומרון , מי שכיום בתקשורת מכונים "נערי הגבעות" בזלזול, אלו שאוחזים ברגבי אדמתנו ומוכנים להלחם עליה, יבואו ויקראו כי יקום וילחם לנו על אשר מסרו הם ושוב נגזל מאיתנו, אדמתנו וריבונותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה